החלטה בתיק ת"א 14634-07-11

זוהי בקשה לצו מניעה זמני בדבר סדרי ניהול מקרקעין והשימוש בהם, עד לסיום הליכי פירוק, לפי סעיף 44 לחוק המקרקעין, התשכ"ט - 1969 (להלן: "החוק").

אקדמות מילין

1.         מקרקעין מסוג מירי, בשטח של 3,961 מ"ר והידועים כחלקה 2 בגוש 15071 בקרקעות העיר טבריה, הינם בבעלות משותפת של הצדדים, כאשר חלקם של המבקשים הוא 3/8; המשיבה 1 - 3/8, והמשיבים 2 ו- 3 - 2/8 (להלן: "המקרקעין"). הבעלים הרשומים של המקרקעין בלשכת רישום מקרקעין בנצרת וחלקיהם, הם כדלקמן: המבקשת 1 וחלקה - 3/8; המנוחה עדנה ובמן ז"ל וחלקה - 3/8(להלן: "עדנה"); והגב' עתליה סלומון, וחלקה 2/8 (להלן: "עתליה").

2.         ביום 7.9.2010, קנתה המשיבה 1 מעדנה את מלוא זכויותיה במקרקעין. ביום 23.6.2011, קנו המשיב 2 ו- 3 מעתליה את מלוא זכויותיה במקרקעין. לית מאן דיפליג, כי זכויותיהם של המשיבים במקרקעין טרם נרשמו בלשכת רישום מקרקעין בנצרת (הטאבו), אך רשומות לטובתם הערות אזהרה, על החלקים שנרכשו על-ידם, והכל בהתאמה.

הבקשה

3.         המבקשים טוענים, כי עוד בשנת 1977 הגיעו הבעלים המקוריים  של מקרקעין לידי הסכם באשר לחלוקת החזקה והשימוש בהם. (להלן: "הסכם השיתוף"). לפי הסכם השיתוף, המקרקעין חולקו לשלושה מגרשים, בהתאם לחלקו היחסי של כל שותף. למבקשים הוקצה מגרש ג' כאמור בתשריט החלוקה (מב/1). לעדנה, מגרש- א'  ולעתליה - מגרש ב'. בתשריט, תוכננה גם דרך מוצעת לחלקה. (להלן: "התשריט").

4.         לאורך כל השנים, טיפחו המבקשים את מגרש ג', השקיעו בו עבודה רבה וכספים רבים. הם גידרו אותו, בחלקו, ובנו עליו מחסן, שחובר, בהמשך, לרשת החשמל. הם גם יצקו משטח בטון בצמוד למחסן, בנו דלפק, סידרו משטח חניה, נטעו ושתלו עצים, שיחים ושתילים שונים, ואף טיפלו במזח המצוי במקום. הם עשו שימוש ייחודי במגרש ג', מזה יותר משלושה עשורים, והכל בהסכמת שאר הבעלים המשותפים . מאידך, גם שאר הבעלים, עדנה ועתליה , עשו שימוש ייחודי, כל אחת ואחת במגרש שהוקצה לה על-פי התשריט והסכם השיתוף.

5.         דא עקא, מיד לאחר עסקת המכר שהיתה בין המשיבים  2 ו- 3  ועתליה, החל המשיב 2 להציק למבקשים. הוא הודיע להם, כי הסכם השיתוף והתשריט אינו מחייבים אותו. הוא הבעלים בחלק בלתי מסוים במקרקעין. הוא ביקש שימוש גם במגרש ג', המוחזק על-ידם. המשיב 2, ניסה למנוע מאורחים שהגיעו לבקרם ואף איים ,כי ינעל את שער הכניסה ויחסום את רכביהם. המשיב 2, אף הגדיל לעשות והתקין מתקן ברזל גדול על השער על מנת לנעולו.

התנהגותו של המשיב 2, פוגעת בזכויותיהם של המבקשים, באיכות חיים ומהווה הפרה להסכם השיתוף ולתשריט.

6.         המבקשים עותרים לבית-המשפט, כי יתן צו מניעה זמני, שיאסור על המשיבים 2 ו- 3 להיכנס למגרש שבחזקתם ובשימושם הייחודי, מגרש ג' שבתשריט, עד לסיום הליכי הפירוק בתיק העיקרי.

התגובה

7.         המשיבה 1, מאשרת למעשה את עיקר גרסתם של המבקשים לגבי הסכם השיתוף והתשריט, ואף מסכימה לבקשה.

8.         המשיבים 2 ו- 3 מתנגדים לבקשה. לדידם, אין ממש בבקשה ודינה להידחות. הם קנו (ביום 23.6.2011) מעתליה את מלוא זכויותיה במקרקעין. עסקת המכר, נעשתה, בין היתר, על-יסוד הצהרותיה של המוכרת - עתליה, שהיא עורכת דין במקצועה, כי מעולם לא נחתם הסכם שיתוף בין הבעלים במשותף של המקרקעין. הם קנו את זכויותיהם במקרקעין במושע. מפת החלוקה של המקרקעין שהוצגה, בזמנו, על-ידי המבקשת 1 לשאר השותפים, נדחתה על-ידם. אין הסכם שיתוף כדין בין הבעלים של המקרקעין. גם עתליה וגם עדנה, התנגדו, בזמנו, לתשריט.

9.         המשיבים 2 ו- 3 ממשיכים וטוענים, כי לפי סעיף 29 לחוק, גם אם היה הסכם שיתוף בין הבעלים המקוריים של המקרקעין, והדבר מוכחש, הרי הסכם כזה לא נרשם, והוא לא מחייבם.

על-פי הדין, בעלותם במקרקעין לפי חלקם, מתפשטת בכל אתר ואתר שבמקרקעין ואין למבקשים חלק מסוים בהם. המבקשים מחזיקים ומשתמשים, למעשה, במגרש ג', שלא כדין.

10.       וכן, במהלך הדיון  שהתקיים היום במעמד הצדדים, הוסיפו המשיבים 2 ו- 3 וטענו, כי לבית-המשפט אין סמכות עניינית לדון בבקשה. המדובר בתובענה בדבר בעלות במקרקעין שהיא בסמכות בית-המשפט מחוזי.

דיון והכרעה

11.       לאחר שעניינתי בכתבי בי-דין, ולאחר ששמעתי את ראיות הצדדים וסיכומיהם, שוכנעתי, כי בקשה זו בדין יסודה.

ראשית, לא מצאתי ממש בטענתם הפרוצדוראלית של המשיבים 2 ו- 3, לפיה בית-המשפט אינו קונה סמכות עניינית לדון בהליך דנן.